מילה אחת דקה לפני (הסדר) על היום שאחרי (הקורונה)

מאת: ניל”י גולדפיין,
משנה למנכ”ל קבוצת נירם גיתן NGG , מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה

“האנאלפביתים של המאה ה21 לא יהיו אילו שאינם יודעים קרוא וכתוב, אלא אילו שלא יצליחו ללמוד, למחוק את מה שלמדו- וללמוד מחדש”
אלווין טופלר

קורונה אהובתי

כחודש , או בהרגשה כמעט שנה, שהקורונה מבקרת בחיינו, האישיים והארגוניים, משנה סדרי עולם ומעלה (שוב) את הצורך של כולנו לבחון את מהותנו – ואת תפקידינו בעולם בהפרעה.

דיברנו לא מעט על עולם הווקה שהפך ל “עולם בהפרעה”- המציאות החדשה של המאה ה21, זו שמערבולת השינויים שהיא מביאה בכנפיה משפיעה עלינו ומעצבת מחדש תפקידים, ארגונים, שווקים, יחסים מאקרו כלכליים בין מדינות ואפילו את מהותנו כבני אנוש, כחברים בקהילות וכאזרחים.

על אף המשפט הידוע: “כשהתותחים רועמים המוזות שותקות” היינו עדים, בשבועות האחרונים, לפרץ בלתי נדלה של יצירתיות מצד רבים מחברי הקהילה שלנו, שנערכו מהר- ובאופן יוצא מן הכלל לתמיכה בעובדים (שעברו , ברובם לחלת, או לעבודה מהבית), לתמיכה במנהלים (שרבים מהם מתפקדים מצוין תחת לחץ), בארגוני הרמת כוסית “זומית” וחלוקת שי מעודד לחג, באנשי משאבי אנוש אחרים (בהעברת ידע, מנהלים, מדיניות וכלים לעבודה מרחוק). במצבי חירום אנחנו טובים!

בסך הכול נוכחנו לדעת כי יש קהילות, והן מתפקדות, וניתן לנהל לא מעט בשל”ת רחוק בעתות מצוקה.

מעבר ממצב חירום לשגרת חירום

בימים אלו, ערב חג הפסח, בהם לאט, לאט, אף בימים כתיקונם, העולם הארגוני עובר להדממה, יש לתת את הדעת, על אף הקושי, למעבר בין מצב חירום לשגרת חירום.

למה הדבר דומה? להבדל בין הסדרת דופק ונשימה בריצה קצרה ומהירה, להסדרת דופק ונשימה בריצת מרתון. עכשיו הזמן לעבור ולטפל במחר, ביום שאחרי הפסח, ביום שאחרי הקורונה, ולסייע לארגונים שלנו לרוץ נכון את המרתון בו נשתתף בין אם נרצה ובין אם לאו.

מנקודת מבט רוחבית על ארגונים בארץ ועל הסביבה העסקית הסבוכה של מדינת ישראל, לא ניתן באמת לנבא מה יקרה. ניתן לנחש, מן הסתם, כי ענפים כמו תעופה, תיירות ופנאי ילקקו את הפצעים עוד זמן ארוך, ערים כמו אילת תצטרכנה להמציא את עצמן מחדש, אולם רוב רובם של הארגונים אינם נמצאים במצבי קיצון ועל כן רוב התרחישים יהיו מפוזרים על עקומת גאוס רגילה.

הממונה על משאבי אנוש

אנשי משאבי אנוש אשר מתפקידם להוות עבור המנכ”ל וההנהלה יועץ פנימי לענייני תהליכים ותרחישים, עשויים לסייע. ממספר דוגמאות מעניינות בהן נתקלתי השבוע, בווריאציות על הנושא, במספר ארגונים המנכ”ל חילק את ההנהלה. הקבוצה האדומה– קיבלה כמשימה לבנות תרחישים מול תמונה פאסימית של מציאות , עד סוף 2020, לפי רבעונים, והקבוצה הירוקה– שתפקידה לנצל את השבר שמתהווה לצורך פריצה פרו אקטיבית קדימה: חשיבה מחדש, ומחוץ לקופסה על ההזדמנויות הטמונות בשבר.

בצורת רעיונות למוצרים חדשים, בריתות חדשות, שווקים עליהם לא חשבו קודם ולקוחות שאולי לפני המשבר היו פחות רלוונטיים לארגון.

משבר=סיכון פלוס סיכוי

בסינית (שפת סימנים, להבדיל מהשפות השמיות, הפונטיות) המילה “משבר” (ווי – ג’י) מורכבת משני סימנים “ווי” סיכון” ו”ג’י” סיכוי. כל משבר טומן בחובו סיכון- ועל כך אמורה לתת את הדעת הקבוצה האדומה , וכל משבר טומן בחובו הזדמנות – ועל כך אמונה הקבוצה הירוקה

את הדיונים מנהלים המנכלים וגוף משא , ביחד עם גוף האסטרטגיה, או השיווק, מסייע בניהול ההיערכות, תיעוד הדיונים, איסוף הנתונים הנדרש וסיוע בניהול מהלך החשיבה. הנושאים הנדונים הם:

אסטרטגיה עסקית, אסטרטגיה ארגונית, משאבים (פיזיים וידע), תמהיל מוצרים/קווי עסקים/תמחיר ועוד,

אולם גם בתחומי ההון האנושי קיימים לא מעט נושאים אשר עולים על סדר היום : תמהיל מועסקים, חזרות דיפרנציאליות/מדורגות מחל”ת, צמצומי כוח אדם נדרשים, הגמשת משאבים והוצאת גופים למיקור חוץ, תהליכי הסמכה והכשרה לשינויים ארגוניים ומקצועיים שהם פועל יוצא משינוי מיקודים , תמהילי פעולות טכנולוגיה/בני אנוש , עבודה מרחוק במעשה שבשגרה והסתייעות בביג דאטה לקבלת החלטות מושכלות.

כול הנ”ל מציבים (שוב) לפתחינו הזדמנות גדולה להיות בעשייה מהותית ולהשיא ערך לעסק סביב תהליכי הליבה שלו.

אולם מחויבת פה מילת אזהרה: לפני מספר שנים הייתה במשק הישראלי תופעה גורפת של התאגדויות שחלקן בוצע בארגונים “שבעים”, שלא הבינו מאיפה זה בא להם.

חלק מההתאגדויות נעשו רע ובארגונים בהם כך קרה העובדים משלמים מחיר כבד עד היום.

בניתוח רטרוספקטיבי עם סמנכ”לית אחת חכמה היא אמרה לי : “כשאנשי משאבי אנוש עברו להיות ממנהלי אנוש לשותפים עסקיים, נוצרו בורות גדולים בתחושת הפרט באשר לסוגיה “האם רואים אותי”? “האם אני משמעותי”? מובן כי לא תמיד הוועדים אכן נותנים בפועל מענה לצורך זה, אמיתי ומוחשי, או מדומיין, אולם העובדים קיוו כי יהיה מי שיראה אותם ויטפל בהם”.

“אין ואקום”, אמרה אותה אישה חכמה, “מישהו ייכנס”. “במקומות בהם מנהלי מש”א נשאבו לראות רק את צרכי העסק ושכחו לתווך בעדינות את היציאה משחק סכום אפס, ייכנסו הועדים”. וכך קרה.

איזון עדין- והזדמנות

התפרצות נגיף הקורונה יצרה, כאמור, מערבולת הפרעה רבת עוצמה שנעה מהתמודדות עם בעיה רפואית מקומית אל משבר גלובאלי.

בשנים האחרונות חווינו ביקושים מטורפים לטאלנט. הן לידיים עובדות אל מול ביקושים וחלונות הזדמנות והן ברמה של אנשי מקצוע – “מוחות” ומנהלים אשר ביקשנו שיצטרפו לארגונים שלנו ולהיות אנשי צוות ושחקני נשמה.

העידן החדש פתח כל- כך הרבה אתגרים, שהיה צורך במהפכה שלימה אל מול עולם הטאלנט. נוצרו מושגים חדשים של טאלנט, גיוון והכללה, ומיתוג מעסיק, ונוצר שוק שלם בו ארגונים משדרים למשק- ולמועמדים הפוטנציאליים, את מה שכמה שנים קודם לכן שודר ללקוחות: אתם מבוקשים. אתם מחוזרים.

חווינו התגמשות בסלי תגמולים, מנגנוני העסקה, הטבות משניות ועוד. הכול על מנת לקבל את הטאלנט לו אנו נדרשים על מנת לעמוד בקצבים של ההתפתחות הנדרשת. לצערנו במצב הקיים יש תרחישים לא מועטים ולא דמיוניים בהם עצמאיים רבים יאבדו את עסקיהם ויבקשו לחזור לארגונים על מנת להבטיח הכנסה, ארגונים רבים ישחררו אנשים ושוק הביקוש וההיצע ישתנה שוב לרעת הטאלנט ולטובת התאגידים.

במאזן האימה הזה אסור לאנשי משאבי האנוש לחזור על הטעות הקודמת. התפקיד מורכב מאיזונים עדינים עד לאימה בין הווית “השותף האסטרטגי” למנכ”ל ולהנהלה , לבין קול הערכים, האנושיות והשפיות. לא תמיד מדובר בסוגיית ה”האם” לעשות (שחרור אנשים ותהליכי התייעלות) פעמים רבות המדובר בסוגיית ה”איך עושים” את זה (באופן מכבד) ואיך ממשיכים לשמור על ניהול רגשי מסוות בעולם של הפרעה.

כלכלי וכללי. אחת התופעות הבולטות במהלכה היא ההתעצמות וההאצה בתהליכי שינוי שכבר היו בתנועה.
 תרבות הצריכה באמצעים דיגיטליים, למשל. היא מתקדמת בהתמדה כבר שנים, אבל עכשיו כולם החלו להזמין משלוחים הביתה. וזה לא השינוי היחיד: ניתן להוסיף את הזינוק בתקשורת מרחוק, שינוי טקטוני בהרגלי העבודה וכמובן ההשלכות על איזוני קריירה/משפחה. לצד אלו השתנו חוקי ה”מותר” וה”אסור” בשוק העבודה, הופעלו אמצעים שלטוניים חסרי תקדים, ועוד.
 מה מכל אילו יוטמע ויהפוך להרגל? מה יעלם? האם ההרגלים הישנים יחזרו? בעת הזו הכול פתוח.
 תופעה בולטת נוספת היא התקשור המאסיבי הנובע ממערבולת ההפרעה שנוצרה במשבר זה. התקשורת, שבאופייה עוסקת בחדשותי, החלה לעסוק בעוצמה רבה בהיבטים השליליים של האירוע: מספר החולים, מספר המתים ומספר המובטלים “הנולדים” מדי יום ביומו. הכול נראה חזק, גדול ועוצמתי, אולי יותר מכפי שהוא באמת.
 בד בבד, מסביב לעולם, מנהיגים הזדרזו לנצל את האירוע על מנת למצב עצמם מול קהל אזרחיהם/בוחריהם ולצבור עוד ועוד כוח. בתודעת הקהל, אם יש מתים ועוסקים בזה בתקשורת – נראה שבאמת מדובר במשבר, ולכן צעדי המנהיגות נראים נכונים ויש לבחור בהם שוב, כמובן.
 יתרה מזאת: מנהיגים מסביב לעולם  חיקו אלו את אלו, כי “אם מנהיג מדינה כלשהי פועל בדחיפות ומוכן לקחת צעדים אגרסיביים – כנראה הוא יודע משהו שלא בטוח שאני, כמנהיג, יודע”.
       ובכל מקרה, צעדים דרסטיים בעת משבר הם “הצד הבטוח” על ספקטרום ההחלטות האפשרי.

ומילה לסיכום-

נתראה בצד השני של הקורונה, שמנים יותר פיזית, רזים יותר בחשבונות הבנק.
ועל כך אומר הדאהלי לאמה : “סבלת”? “כאב לך”? לפחות אל תחמיץ את השיעור . ויש פה הרבה שיעור….”

חג שמח ובריא לכל בית ישראל

המאמר פורסם באתר HR PORTAL
לקישור למאמר באתר  לחצו כאן