שישה טיפים למנהלים בעידן ה-VUCA

בכל הארגונים, בארץ ובעולם, מתמודדים מנהלים כיום עם שינויים תכופים וכאוס. בעולם העסקים מכנים את התקופה VUCA. ביטוי זה, המורכב מראשי תיבות של ארבע מילים באנגלית, מנסה לתאר בתמציתיות עולם כאוטי, מבולבל, עמום ולא צפוי, אשר בתוכו מתקשים מנהיגים (עסקיים – ואחרים) לאסוף נתונים, לצפות, לנתח, לתכנן או בקיצור… לנהל

Volatility – תנודתיות | Uncertainty – אי ודאות | Complexity – מורכבות | Ambiguity – עמימות. לכל תקופה המאפיינים שלה ולכל מצב, המנהיג המתאים לו. המנהיג “הנכון” איננו אבסולוטי. הוא יחסי לזמן-מקום-מצב

לקראת שנה אזרחית חדשה, בתוך ההכנות הקדחתניות של תכניות עבודה, להלן שישה טיפים מעשיים למנהיג העסקי, המעוניין להוביל בצורה המיטבית את כפיפיו בארגונים הסוערים של התקופה העכשווית (VUCA):

1. לספר את הסיפור

בעבר כאשר חברות טכנולוגיות יצאו לRoad Show על מנת לגייס כספים, הם הכינו עבור המשקיעים הפוטנציאליים גיליונות על גיליונות של מספרים אשר העריכו מתי תבוא התשואה על ההשקעה. כיום מבקשים המשקיעים מחברות ההזנק (“סטרט אפ’ס) לספר להם מה יש בחברה/במוצר/בשירות שהם מפתחים – שמהווה תרומה ראויה למין האנושי. המספרים קיימים. על השולחן. בקלסר. כמובן שחייבים אותם. אולם בחזית, מעל הבמה , מבקשים לספר את הסיפור. סיפור הערך. גם בתוך ארגונים מבקשים העובדים להזדהות עם העשייה הארגונית ולא רק לבוא לעבודה. בספרות קוראים לזה : מחוברות. כלל בעלי העניין בחברה רוצים להרגיש. לא רק להרוויח. על כל מנהל לדעת “למכור” את הסיפור שלו. למשקיעים. למנכ”ל. לכפיפים. לספקים האסטרטגיים . לכלל המעגל של השותפים לעשיה

טיפ: הערך הוא המלך!

2. אני אנווט

בספרות הניהולית מחליפה המילה “ניווט” (NAVIGATE) את המילה “ניהול” (MANAGEMENT). ניהול נתפס היום כסוג של יהירות זחוחה. אין שום דרך לנהל כאוס. יש דרך להתנהל בתוכו. לצאת מהמסגרת. לראות את “התמונה הגדולה”. להבין הקשרים. לפעול בזריזות. לעשות קיצורי דרך. לדעת לתקן מהר את נתיב הטעות. ובתוך סבך המציאות לנווט לדרכים הסלולות (פחות או יותר)או להיפצע קל מדרכים חלופיות. בענווה. ולאפשר לאחרים (שלא כ”כ יודעים לקרא מפה – ולנווט)להשיא עצות, לסייע בהתקדמות ורק אז- ללכת אחריך.

טיפ: אשליה של שליטה במציאות היא – OUT. הכרה במורכבות הסבך ומציאת חלופות של דרכים להלך בו – IN.

3. תלות הדדית

אנשים מוכשרים בצורה יוצאת דופן אולם “פרשים בודדים” בעשייתם הארגונית- ניהולית (כגון סטיב ג’ובס) , יהיו כנראה קיימים תמיד. אולם רוב המנהלים יאלצו ללמוד לעבוד נכון בקבוצות. בצוותים. עובדה זו נכונה כבר אלפי שנים – מאז קיומם של השבטים הנודדים במשימות צייד ולקט. אולם כיום המהות היא שונה. אין פשוט אלטרנטיבה. שיתוף פעולה בין חלקים שונים של הארגון, יבשות שונות, מקצועות שונים, מגדר, תרבות וגיל – הופכים להיות קשים יותר ויותר. אין זמן להכיר, להאמין, להתנסות, לריב , להשלים. אין זמן לייצור תהליכים בוני אמון של ניסוי וטעיה. יש משימה. פרק זמן קצר עד כדי אימה לביצועה – ועוברים הלאה.

טיפ: כבוד לשונות (גם אם היא מובנת) , אמון בסיסי ב”יצר לב האדם טוב מנעוריו” – ויכולת לתת (מידע, זמן, משאבים, תמיכה) לפני שאתה מקבל, מהווים חוקים בסיסיים במשחק החדש.

4. לטעות מהר, לטעות בזול

יאמר כל פעוט הלומד ללכת ויאמרו רוב הסופרים, מוזיקאים ושחקנים מפורסמים, כי אי אפשר להצליח, ללמוד ולהתפתח מבלי ליפול. חכמה זו נשכחת, ברוב המקרים, עם התבגרותנו וכניסתנו לעולם העבודה והניהול. מגרש המשחקים החדש תובע מאתנו למידה של תחומי דעת ומיומנויות חדשות כמעט בכל יום. הימנעות מנפילות וכישלונות דנה אותנו לכלא באזור הנוחות ועקב כך- ללא רלוונטיים.

טיפ: התפתחות ולמידה באמצעות ניסוי וטעיה הוא טרנד שחוזר בגדול והעניין הוא לא להימנע מנפילה אלא ליפול מהר- ובזול!

5. תשוקה

מחוברות לעשייה “נספרת”. כישורים “נספרים”. ניסיון “נספר”. השכלה אקדמית/אחרת בוודאי “נספרת”. אבל בנוסף לכל העובדות היבשות בקורות החיים “נספרות” גם מוטיבציות. ובעידן שלנו מאד “נספרות” מוטיבציות. ארגונים מחפשים מנהלים ושחקני מפתח שישקיעו מעל ומעבר. מה שמכונה בעגה הניהולית והספורטיבית:” שחקני נשמה”. אילו “שיהיו שם” כשרע. כשקשה. כשצריך “אחד מעבר”. בשנים האחרונות כבר לא מדברים רק על מחוברות. מדברים על רתימת הלב, הראש- והידיים. רתימת ה”אחד מעבר” בהתכווננות (ולא רק בשעות הנוספות). כי העולם מורכב והתחרות גלובלית ומה שיבדיל בין ארגון לארגון, ובין הצלחה לכישלון, יהיה ההון האנושי. הטאלנט- והרצון שלו שהארגון שלו יצליח.

טיפ: אם אתה קם בבוקר ואתה מתרגש. אם טוב לך עם מה שאתה עושה ועם מי שאתה עושה את זה אתו, אתה במקום הנכון והארגון אליו אתה שייך הרוויח.

6. "חשיבה גלוקלית"

בכל מטה ארגוני, בכל מקום בעולם, עדיין קיימת האשליה (לפחות חלקית) כי הדרך הנכונה להגשמת יעדים ומטרות היא הדרך שאנשי המטה עצמם קובעים. ובכן, העולם מורכב מדי. מובן כי על חברה מבוזרת לקבוע מדיניות, להכין אסטרטגיה ולהשיק מדי פעם תכניות עבודה, אולם עליה לזכור כי לאף אחד אין מונופול, לא על האמת ולא על השכל. כיוון אחוד המשודר ממטה החברה עשוי להמשל לשלד. הוא מחזיק את הגוף. אולם בכל אזור ואזור בעולם, בכל קבוצת עבודה לוקלית ובכל משרד מכירות מקומי יש המון שכל. אנשי השטח מכירים היטב את השוק המקומי, השפה, התרבות, מגבלות המשתמשים ועוצמות ההון האנושי המקומי. השיח הוא דו-צדדי וההחלטות מתקבלות ביחד. וכן, הן משתנות מאזור לאזור. השטח הוא מערך השרירים. שרירים ושלד, מוח ולב אינם חלופיים זה לזה. הם הרמוניים ומשיגים ביחד תפקוד בריא. המינוח שהומצא עבור סינרגיה כזו הוא “גלוקל”- צירף של גלובלי ולוקלי. קל לומר, קשה לביצוע אבל משמש כהנחיה נאותה לעוד אלמנט של מורכבות.

טיפ: אמון ופתיחות לרעיונות שונים, כבוד ל”שכל” מקומי משולב עם הנחיות פשוטות המותירות מקום לתמרון, מהווים שילוב נחוץ בין צורך בגייסות, סדר ומשמעת, לפעילות קומנדו הנדרשת על מנת לעמוד בקצב השוק המואץ.

 

*הערה: המאמר נכתב בלשון זכר לצרכי נוחות ניסוחית, אולם מיועד כמובן למנהלים ואנשי מפתח מכל המינים, בכל הצבעים ומכל התרבויות.

אהבתם את המאמר, שתפו עם חברים

Share on facebook
Share on Facebook
Share on linkedin
Share on Linkdin

שישה טיפים למנהלים בעידן ה-VUCA

אהבתם את המאמר, שתפו עם חברים

Share on facebook
Share on linkedin