קריירה, משפחה ואנחנו ביניהם – פרויקט מיוחד ליום המשפחה

האם ניתן לשלב באופן הרמוני בין קריירה למשפחה? לכבוד יום המשפחה הגברת רווית רביב – רכזת יחידת הגנים במכון אדלר ויועצת משפחתית מוסמכת, מתארחת בבלוג שלנו, ובודקת ביחד עם ניל”י גולדפיין כיצד ניתן לאזן בין עבודה למשפחה – ולהישאר שפויים ושמחים

“עבודה ואהבה הן הבסיס לאישיותנו”
זיגמונד פרויד 1856-1939 (אבי הפסיכולוגיה המודרנית)

מאמר משותף של ניל”י גולדפיין, סמנכ”ל שיווק ופיתוח עסקי בקבוצת נירם גיתן NGG ורווית רביב רכזת יחידת הגנים במכון אדלר

קריירה והורות – מסלול סותר, או משלים?

רובנו עלינו על נתיב הקריירה המקצועית זמן רב לפני שהפכנו להורים. לימודים אקדמיים, עבודה ראשונה, שנייה, מינוי ניהולי או מקצועי ו…הופ: נולד תינוק. ואז אומרים כולם מסביב (או הקול בראש שלכם/שלכן…): “זה הזמן להניח בצד את החלומות, הרצונות, המאוויים, האתגרים, הקריירה, הזוגיות, את עצמכם – ולהתמסר לגידול הילדים. תודו, שלרגע, ולו לרגע קט, הסכמתם עם הרעיון והתחלתם להלקות ולייסר את עצמכם על זה שאתם רוצים קריירה, זוגיות, תחביב משמעותי – או פשוט מעט שקט. הורות וקריירה. שתי מילים גדולות. המאבק התמידי בין חלקי האישיות המהותיים עליהם דיבר פרויד: עבודה ואהבה. עולם העבודה הוא מרכיב מרכזי בהגדרת העצמי בחברה המערבית, ומהווה אצל רבים מאתנו את משמעות הקיום וחלק ניכר מההבנה מי אנחנו. הורות אף היא מהווה חלק מרכזי במימוש העצמי: שייכות משפחתית, חוויה של נתינה, אהבה, אחריות ועוד. אנחנו רוצים גם וגם, ודור ההורים הנוכחי (גם נשים וגם גברים) מוכן פחות ופחות לוותר על המשמעות של להיות הורה נוכח. ההורים של היום “מצביעים ברגלים” ולא מוכנים לחזור הביתה בשעות לא שעות או לפספס את הצגת הסיום של הקטנה בבלט עקב ישיבה מתאחרת בעבודה.

אפשרי? ריאלי? מעשי?

בואו נבדוק….
נצא מנקודת הנחה ששני התפקידים – ההורי והמקצועי, הם עניין של החלטה ובחירה מודעת. לעומת זאת חלק מהדרישות שהתפקידים מציבים (לקום בלילה לילד חולה או לעבוד שעות נוספות על פרויקט מול “דד ליין”) הם חלקים בלתי רצויים בבחירה הרצויה. על כן מן הראוי לבחון תחילה האם יש בכלל סיכוי לשלב בין שתי מטלות גדולות אלו? או שמלכתחילה השילוב נדון לכישלון?
מטרת מסלול קריירה היא מימוש פוטנציאל אינטלקטואלי ויצירתי, מילוי צרכי קיום ושאיפות כלכליות. לעתים היא מהווה גם אמצעי למימוש אידיאלים חברתיים ותחושה של ייעוד, הגשמה ושליחות. מטרת מסלול ההורות היא יצירת משפחה, העצמת תחושת השייכות ויצירת דור חדש – שהם צרכים אנושיים בסיסיים. אנו מעוניינים בילדים ומעוניינים לגדל אותם כבני אדם בטוחים ושייכים, בעלי ביטחון עצמי, דימוי חיובי, עצמאיים ואחראיים, כאלו שיודעים לעשות בחירות מודעות, להפעיל שיקול דעת, לתקשר ביעילות ולממש את עצמם, בתורם, כהורים וכאנשי מקצוע מוגשמים.

מתי מתחילה הבעיה?

הבעיה מתחילה כאשר אנו מתייחסים לחיים בחלקים חלקים, במקום להבין שהחלקים הנפלאים יוצרים שלם.

כמו בכל דבר אחר בחיים, הבעיה מתחילה כשאנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו: בשליחות שלנו, בעשייה שלנו, בהורות שלנו. כשאנחנו לא יכולים לשאת את האחריות המלאה בבחירה להשקיע בקריירה והגשמה עצמית, אנחנו מתחילים לחוות את הרגש ההרסני ביותר שהורה יכול לחוות כלפי ילדיו: רגש האשמה. במקרים כאלה, העשייה ההורית אינה מכוונת למלא את הצרכים האמתיים של הילד, אלא להקל על רגשי האשמה שלנו. במקום לתת לו את מה שהוא צריך, אנו מפצים אותו על מה שאין לו.

הצורך לפצות (את הבוס, בן הזוג, הילד, ההורים, החברות) מכניס אותנו למעגל שחיקה שבו אנו עושים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות, וכועסים על השני (הילד, במקרה הזה). הגדרת מעגל השחיקה היא הנתינה שמעל הרצון, ומעבר ליכולת שלנו (זמן, כסף, הקשבה, תשומת לב ועוד).

במקביל קיימת אחריות ארגונית להורות של העובדים. העבודה שלנו היא לא החיים שלנו. היא רק חלק מהם. חלק חשוב, אבל רק חלק. כאשר בארגון אין כבוד לחלקים השונים של החיים ולשותפים הנוספים של האדם העובד במסלול החיים, נוצר מעגל של היעדר שביעות רצון, שחיקה ועזיבה של טאלנטים המבקשים לממש את המעגל השלם של החיים, על כל חלקיו. כיום בעגה הארגונית השכיחה מדברים על “מחוברות” – קיימת, או חסרה, עם הארגון. רגש הנובע מיכולת הפרט להזדהות עם הארגון בו הוא עובד – ולהשקיע את מוחו וליבו, מעבר לזמנו, במקום העבודה.

אז מה עושים? שוברים את המעגל…

ילדים זקוקים להורה נוכח, הן כאינדיבידואל המהווה דוגמה אישית ראויה (בעל רצונות ושאיפות משלו, מגשים את עצמו), והן כממלא את התפקיד ההורי והזוגי (עבור האחר, ילדיו ומשפחתו הרחבה). ארגונים זקוקים לאנשים שלמים ושמחים, כאלו שיבואו בבוקר ברצון וימלאו את תפקידם – ומעבר לו, בתשוקה ובהתלהבות. משפחה ושייכות קהילתית מוכחים מחקרית כמעלים את תחושת המסוגלות, חסינות נפשית ושקט המאפשר יצירתיות והתמדה.

לרגל יום המשפחה 2018, להלן טיפים להורים מחד ולארגונים, מאידך, אשר יסייעו לשמור על איזון והרמוניה בשני החלקים הכה חשובים של החיים שלנו:

פחד ואהבה

ילדים זקוקים להורה נוכח, הן כאינדיבידואל המהווה דוגמה אישית ראויה (בעל רצונות ושאיפות משלו, מגשים את עצמו), והן כממלא את התפקיד ההורי והזוגי (עבור האחר, ילדיו ומשפחתו הרחבה). ארגונים זקוקים לאנשים שלמים ושמחים, כאלו שיבואו בבוקר ברצון וימלאו את תפקידם – ומעבר לו, בתשוקה ובהתלהבות. משפחה ושייכות קהילתית מוכחים מחקרית כמעלים את תחושת המסוגלות, חסינות נפשית ושקט המאפשר יצירתיות והתמדה.

לרגל יום המשפחה 2018, להלן טיפים להורים מחד ולארגונים, מאידך, אשר יסייעו לשמור על איזון והרמוניה בשני החלקים הכה חשובים של החיים שלנו:

הג’וב הכי קשה בעולם

עד לא מזמן יום המשפחה נקרא בכלל יום האם, אז אנחנו שמחים ומברכים על כך שההורות בכללותה קיבלה את המקום הראוי לה ובכל זאת… אימא יש רק אחת!

הסרטון הבא ממחיש את זה לגמרי:

ולסיכום מחוייך

היו שלמים. בכל בחירה אנחנו מוותרים על משהו. במבט לאחור, קל לראות מתי נעשתה טעות ולהתחרט על בחירה שבזמנו נדמה היה שהיא טובה. אבל אם נפעיל שיקול דעת, ונקשיב ללב, סביר להניח שנבין כי בחרנו בחכמה ובכך נמנענו מחרטה גדולה ומכאיבה: החרטה שלא הלכנו אחרי הלב שלנו, ונתנו למשהו מדהים לחמוק מאיתנו. החיים בנויים מגלים ומהשלמות בין סתירות וניגודים. כך אנחנו אמנם לא מושלמים אבל יש סיכויים גבוהים יותר שנהיה שלמים. יום משפחה ועבודה שמח!

רווית רביב, נשואה ואמא לארבעה.
מומחית לגני ילדים ומשפחה, רכזת יחידת הגנים במכון אדלר, מנחת הורים בכירה, מרצה ויועצת אישית להורות ומשפחה.

חפשו את רווית גם בפייסבוק: Ravit Raviv

קבוצת הורים בפייסבוק – חדר הורים