אחד המאפיינים של מנהיג אמיתי הוא היכולת שלו לגרום לאנשים מסביבו להרגיש שהם מוציאים את הטוב ביותר בעצמם. הרעיון במנהיגות, במובן הטוב של המילה, הוא שמי שמוביל, גורם לאנשים מסביבו להיות מודעים לכישוריהם, ליכולותיהם. להעז. לנסות. לשחק. ליצור סביבת עבודה בה יכולים החברים להביא את עצמם לידי ביטוי- וסך הביטויים של חברי הצוות רוקמים שלם הגדול מסכום חלקיו. בכיף. בהנאה.

מודעות עצמית היא מפתח לתנועה בעולם מורכב. אין מי שבאמת יודע כיצד תיראה הסביבה, מה יהיו מרכיביה וכיצד בדיוק תתנהל הדינמיקה של התהליך. לפתח מודעות זו תורה שלימה. והיא קשה ליישום. מה שאנו יודעים בוודאות הוא שקל הרבה יותר לפתח מודעות, ללמוד את עצמך, על עוצמותיך וחולשותיך, קל הרבה יותר כאשר יש לך מנטור. מישהו שאוהב אותך, מעריך אותך, רואה בך את הטוב- ומעונין, אבל ממש מעונין, לסייע לך לחצוב בפחם ולהגיע ליהלום הפנימי שלך.

מנהיגים בעולם הפוסט מודרני אינם אומרים לאנשיהם מה לעשות. הם מסייעים להם, אם הם מנהיגים טובים, לחצוב בפחם ולהגיע ליהלום. הם מאמינים. הם רואים מבעד לפחם ועד ליהלום, גם כאשר האדם בו המדובר אינו רואה ועדיין אינו מאמין. מנהלים טובים הם בראש וראשונה מנטורים טובים. הם אינם מפקדים, הם אינם מורים ואינם מנסים להיות גננת. “חנוך לנוער על פי דרכו”. הם אומרים באומץ ובחמלה את האמת הכואבת כאשר יש בה צורך והיא מאפשרת גדילה, הם מפרגנים מכל הלב ומדברים בשבחו של האדם, או הפעולה, כאשר נכון לעשות כן. הם אינם רואים בעצמם את חזות הכול. הם מאפשרים.