ורוד זה השחור החדש | מחאת העדה האתיופית – קריאת השכמה למשק

מחאת העדה האתיופית מן הראוי שתעיר אותנו לא רק בשם הדמוקרטיה וערכי השוויון, הראויים כשלעצמם, אלא בשם החוסן הכלכלי של מדינה קטנה שנאבקת על מקומה בתחרות גלובלית של עולם בהפרעה.
איך זה קשור?
על עולם בהפרעה, שימוש נכון בטאלנט, גיוון והכללה במאמרה של ניל”י גולדפיין, משנה למנכ”ל ומנהלת פיתוח ארגוני וגלובלי בקבוצת נירם גיתן NGG. 

הפרעה דו-קוטבית

כמו בכל תחום אחר של צרכנות ואופנה, גם בארגונים קיימות אופנות. האופנות מגיעות מבתי הספר המובילים למנהל עסקים, משווקים כלכליים מצליחים ומחברות אשר השורות התחתונות שלהן מסנוורות משקיעים ומשפיעות לחיוב על תנודות הבורסה.
בשנים האחרונות נשברות, פעם אחר פעם, פרדיגמות החשיבה הניהולית והביטוי “עולם בהפרעה” הופך להיות שגור בישיבות דירקטוריונים ועל במות כנסים כלכליים. מה שהיה הוא לא מה שיהיה וארגונים שימשיכו לחשוב ולהתנהג כאילו עולם כהרגלו נוהג, יסיימו את חייהם במכירת נדל”ן לצורך כיסוי חובות תפעוליים.
עולם העבודה משתנה, אף הוא. כניסת טכנולוגיה מתוחכמת , גלובליזציה, שינוי מאזן האימה בין גושי הסחר הגדולים, נותנים אותותיהם בכל הוורטיקלים וכל מנכ”ל בר דעת מבין כי עליו לשנות אסטרטגיה, ולעשות את זה מהר מאי- פעם.
בתוך מערבולת השינויים הזו, רגולטורית, טכנולוגית וגלובלית, קיים שינוי מהותי ובלתי נתפס, כמעט, של שוק העבודה. מערבולת בתוך מערבולת. בינה מלאכותית המשנה סדרי עולם ומשפיעה על הרגלי צריכה, העלמת משרות ויצירת משרות ברמה פולארית: עודפי כוח אדם לא רלוונטי, מחד, וחוסר משווע של כוח אדם שעדיין לא קיים, מאידך. חמישה דורות של עובדים, לראשונה בתולדות המין האנושי, מקשים על האחדת בסיסי תגמול, דפוסי תקשורת והפעלת צוותי עבודה יעילים, עולם ה”ביג דאטה” – המאפשר ניהול מאסות של עובדים, ברזולוציה אינטימית ממש, אולם מעלה מהויות של אתיקה ורבבות שאלות הנוגעות בצנעת הפרט.
בנוסף על כלל האתגרים הללו , עליהן נותנות את הדעת האוניברסיטאות (ארכאיות אף הן…) וארגונים מובילים, קיים נושא הגיוון וההכללה. ביטוי חדש שכבש את השיח הניהולי ואיננו קשור ישירות לסוגיות של דמוקרטיה ועשיית צדק. הוא קשור להישרדות.
בעולם המערבי, המודרני, במדינות המתועשות והמתקדמות חסרות ידיים עובדות. ולא רק ידיים עובדות חסרות. חסר שכל. חסרים מנקי רחובות וחסרים מהנדסים. חסרים מטפלים בקשישים וחסרים מתכנתים. שוק פולארי עם חוסרים פולאריים. בכל אותן ארצות מנסים להתמודד, ברמה לאומית, עם החוסרים הללו שמפריעים לחיות ומפריעים לאותה מדינה, כשחקנית בעולם תחרותי במיוחד, לתפוס מקום טוב ומתקדם.
התשובות לסוגיית החסר הפולארי ניתנות במגוון ממדים: בחוקי הגירה, על מנת להביא למדינות בעלות ילודה מופחתת ידיים עובדות (ארצות מערב אירופה למשל), בחינוך מתקדם- לצורך איתור והשלמת פערים אל מול מקצועות העתיד (המדינות הנורדיות למשל) ובשלל יוזמות מיוזמות שונות (בעיקר בסקטור הפרטי) של איתור , הכשרה וקליטה נבונה של קבוצות מיעוט בשוק התעסוקה.
בישראל המצב דומה למצב בכלל חלקי העולם. ההפרעה סוחפת אותנו ומשפיעה על כל תחום ותחום. התחרות הגלובלית מאיימת עלינו ומלחמת הסחר בין הגושים הגדולים כבר ניכרת בשיח הכלכלי ולנו אין ריבוי משאבי טבע על מנת להטות את הכף בצורה טבעית. מדינת ישראל תמיד הפיקה יתרון יחסי מול השוק העולמי באמצעות שימוש חכם בטאלנט. זו הסיבה שאינטל ומיקרוסופט וסיסקו -ואחרים הקימו כאן מרכזי פיתוח גדולים, וזו גם הסיבה שהסינים דורכים פה וקונים חברות כמו אדמה או תנובה (למורת רוחם של האמריקאים…)

גיוון והכללה

אנחנו מדינת מהגרים. יש לנו בבסיס היכולות שלנו הגוונה תעסוקתית, והגוונה כזו מייצרת תמהיל נכון של טאלנט, כמות מתאימה לצרכים המשתנים של המשק ויכולת להמשיך ולתפוס בכורה בכל מה שקשור בהמצאתיות ויצירה. בשבח נקודות המבט.
בשבועות האחרונים הרשת מלאה בעדויות שורטות לב והכרה של צעירים אתיופים מצליחים. כאילו ששרתו בצבא, בתפקידי קצונה, למדו, או לומדים מקצועות חופשיים ומשתפים, מדם ליבם, ביחס המפלה, המשפיל והאלים שהם מקבלים, בכל מקום. בבתי הספר, בעת השכרת דירה או במקומות תעסוקה. נמנים עליהם רופאים, מהנדסים, מתכנתים, אחיות ועוד- ועוד. מקצועות שהמשק משווע אליהם ובוער בחסרונם. כך גם הדרוזים, הערבים הישראלים, נשים, חרדים ועולים חדשים. כל מי שהוא שונה מופלה לרעה ומתקשה למצוא את מקומו התורם והראוי במרקם הכלכלי שאנחנו.

“זה הכול הכלכלה, טמבל”

“זה הכול הכלכלה, טמבל”- הייתה אחת הכותרות ששימשו את ביל קלינטון במסע הבחירות לנשיאות ב1992 מול ג’ורג’ בוש. גיוון והכללה לא הגיעו לשיח הניהולי ממקום של דמוקרטיה. הם הגיעו כמענה פרקטי לבעיה תחרותית הולכת וגדילה בין ארגונים ברמה מאקרו כלכלית. הם הגיעו ממחסור.
מחאת האתיופים מן הראוי שתעיר אותנו לא רק בשם הדמוקרטיה וערכי השוויון, הראויים כשלעצמם, אלא בשם החוסן הכלכלי של מדינה קטנה שנאבקת על מקומה בתחרות גלובלית של עולם בהפרעה.