מי מסתתר מאחורי המסכה? על מנהלים, אותנטיות ותחפושות לפורים | פורים 2018

מדוע מנהלים לובשים מסכות ניהוליות, מהו ניהול אותנטי, מהן הטעויות הנפוצות שעושים מנהלים בהבניית הייצוג של עצמם ומה ניתן לעשות על מנת להימנע מטעויות אלה? לכבוד פורים 2018 ניל”י גולדפיין מעניקה 3 טיפים לניהול אותנטי של מנהיג שבאמת הולכים אחריו

חדר אוכל לקצינים

בצבאות רבים בעולם היה מקובל, ואולי עדיין מקובל, הקונספט של חדר אוכל לקצינים בלבד. הם מקבלים שם שירות ומזון משופר, אולם הסיבה האמתית לקיומו של חדר האוכל לקצינים נעוצה בכך ששם הם יכולים להוריד את מסיכות ה”אני יודע הכל” – ולהתרווח קמעה.

מנהלים בכירים, כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, מרגישים צורך “לשמור פאסון”. כמו שרופאים צעירים מרגישים הקלה כשהן עוטים את הגלימה והסטטוסקופ (סוג של תחפושת), כך גם מנהלים מרגישים נוח כשהם עוטים חליפה, עניבה, מכונית גדולה וטלפון קטן. התחושה הבסיסית היא שהם אמורים לדעת יותר, להבין יותר, להיות אלו שמראים כיוון ואז הם חייבים לדעת באמת לאן הם הולכים, והאם כך הם באמת פני הדברים….? אז זהו. שלא.

עולם בהפרעה

בימינו אנו העולם הוא כל כך מורכב ולא צפוי. השינוי מגיע בגלים לא סדירים, לא צפויים ומכל הכיוונים בו זמנית. התפתחות טכנולוגית מואצת, טאלנט מגוון, לא מספיק מובן – ולא צפוי, קריסת ארגונים מסיבות של היעדר התאמה לשווקים התנודתיים, כל אלו גורמים למנהלים למשבר מנהיגות לא קטן, לחוסר נחת, ולצורך מתגבר לעטות מסכה. המסכות, בדרך כלל הן של “אני יודע”, “שמעתי בישיבה”, “קראתי בגלובס”, “יש לי ניסיון”, “אני עובד יותר שעות”, “יש לי דרגות” וכן הלאה.

ההתנהגויות התואמות את המסכות הן: היעדר יכולת לפרגן לאחר (כי זה לוקח ממני), היעדר יכולת לקבל ביקורת (כי אסור שידעו שאני טועה) חוסר סובלנות לחשיבה פתוחה (כי חבל על הזמן) וחוסר סבלנות לחיים אישיים (כי חשוב שיחשבו שהעבודה היא חזות הכול). מגע אישי, או חולשה אנושית עלולים לחבל בדימוי הענייני והניהולי ועל כן חייבים לייצר קשר של “חדר אוכל קצינים”. מקרוב מישהו עוד עלול להבחין בכך שאני אנושי – ואז (אולי) לא ילכו אחרי, לא יקשיבו לי, אני אאבד את המסכות ביחד עם המרחק ולא אוכל יותר לנהל.

טרנספורמציה

אז זהו. שלא. העולם באמת משתנה. כולם לא יודעים, כולם לא יכולים לנבא, לכולם קשה וכולם בהצפה. טאלנטים כבר מודעים לחלוטין לעובדה שהמנהלים שלהם לא יודעים הכל, לא רואים הכל ולא הולכים בעיניים עצומות אחרי האיש עם המסכה. להיפך. מסכות מבהילות אותם כי הן גורמות להם לחוש חוסר ביטחון. מסכות מפחידות אותם כי הם כבר נכוו בעבר ממנהלים גדולים שהעמידו פני “יודעי-כל” ודרדרו את החברות שבראשן עמדו אל פי התהום. משבר הערכים אל מול התמוטטות הבורסות ב-2008 נותר צרוב בתת מודע הקולקטיבי כהתנפצות האשליה שיש מי שבאמת יודע הכל וניתן ללכת אחריו בעיניים עצומות. כן. גם פה החוקים השתנו.

אותנטיות

היום כולם מחפשים משהו אחר. משחקי האגו של “אני אמנה, אני אחליט, כי אני יודע יותר טוב” לא עובדים כבר. על אף אחד. אפילו לא על ילדים בבתי הספר. אנשים מצפים כיום ממנהיגים לדברים אחרים לגמרי. הם מחפשים מנהל שיהיה שלם עם עצמו, בלי להיות מושלם, הם מחפשים מנהיגים עם מרכז חזק מספיק על מנת להודות בטעות, להקשיב לביקורת, ללמוד ולנסות כל העת דברים חדשים.

מנהיג שיהיה מסוגל להיות אינטגרטור של עבודת צוות, שישכיל לנצל שונויות, שיראה טעויות כחלק מתהליך עשייה ולמידה ושיפרגן. שיחשוב מחוץ לקופסה, שיצא מאזור הנוחות ושיהיה אנושי. נוגע. טאלנטים יכבדו ויעריכו מנהלים ששוכבים איתם בשוחות ולא כאלו שהולכים לחדר אוכל קצינים. המצפן – והמצפון הפנימיים של המנהל מוערכים עשרת מונים יותר מאצטלת “יודע הכל”. המסכות כבר לא עובדות.

אז מה כן?

להלן 3 טיפים לניהול אותנטי, להתנהגות של מנהיג שבאמת הולכים אחריו:

1. אנושיות היא שם המשחק –​

להיות שלם ולא מושלם. לבכות. לצחוק. לעשות טעויות ולהודות בהן, ללכת מוקדם לראות את הילדים באומץ. זה לגמרי בסדר לאהוב את המשפחה שלך יותר מאשר את העבודה.

2. פרגון בענק –

 למי שתרם רעיון מצוין, למי שהשקיע יותר ממך, למי שהצליח להגיע להישג לא צפוי. לא רק בלב, אלא גם במילים, במעשים, בתגמול והוקרה, בכבוד ובפרהסיה.

3. צוות –

לטפח צוות כשאתה “ראשון בין שווים”. צוות שלא מתחנף, מרצה או גזור בצלמך. להיפך: צוות מגוון, בועט, רב ומתעמת, מעלה רעיונות שונים, בוחן אותם מכמה נקודות מבט. צוות שחלקיו תומכים זה בזה ומאתגרים זה את זה – מעריכים ואוהבים. צוות חי!

מסכות? רק בפורים

הכי טוב להיות הכי טבעי ולהביא את עצמך במיטבך. לכולם קשה וכולם עובדים בתווך של חוסר סדר ובג’ינגולים מול כלל חלקי החיים. מנהל טוב בימינו הוא איננו זה שלובש את מסיכות ה”פאסון” אלא להיפך. מנהל אנושי, נוגע וננגע, טועה, לומד, קם ומתקדם, וכזה שאינו יודע הכל אבל כן משכיל לצרף את חלקי הידע ואת אישיות הצוות בראשו – הוא זה שיהווה את השלם הגדול מסכום חלקיו.

ואת המסכות? את המסכות אנחנו משאירים לפורים
חג שמח!