"צדו האפל של הירח" – אלימות בארגונים והדרך להתמודד אתה | גרסת 2018

צילום: יח”צ נירם גיתן ואתר freepik

ה-14.2 מציין את יום האהבה הבינלאומי, אך באותה נשימה ובאותו יום מצוין יום חשוב לא פחות: יום שקורא להתגייסות כלל עולמית נגד אלימות. לרגל יום זה, ניל”י גולדפיין, סמנכ”ל שיווק ופיתוח עסקים בקבוצת נירם גיתן NGG, מעניקה טיפים לאנשי משאבי אנוש בהתמודדות עם סוגיות המערבות אלימות בארגונים

לא רק יום האהבה

מדי שנה ב-14 בפברואר נחגג ברחבי העולם המערבי יום האהבה הקרוי על שם הקדוש ולנטיין. החג אשר לא היה ידוע ולא נחגג באופן מסורתי בשום מקום בעולם “תפס” כאקט מסחרי בארה”ב ומשם התפשט. הוא הוטמע עקב “דחיפה” של בעלי אינטרס לעודד צריכה (על חשבון הרבה רגשות אשם של בני/בנות זוג לעידוד רומנטיקה) של שוקולד, פרחים, בלוני לבבות ומסעדות יקרות. אולם במקביל לחג ה”מזויף”, באותו יום ממש, מתקיים כבר מספר שנים יום אחר חשוב בהרבה. יום שלא עוסק בקניות-אלא במהויות. יום שבו מיליוני אנשים ברחבי העולם אומרים ביחד לא לאלימות, לאפליה, לגזענות, וכן לשוויון הזדמנויות, לסולידריות ולערבות הדדית. אנחנו בחרנו להתייחס ליום זה ולכתוב על אלימות מהזווית הארגונית. בואו נדאג לחלקות האלוהים שלנו ונביא ניקיון, אהבה ותשוקה לעשייה על ידי דה-לגיטימציה לאלימות ארגונית, על כל צורותיה.

התנהגות מדבקת

בדתות אזוטריות רבות קיים מושג הנקרא: “רישומים פלנטריים”. ניתן לומר כי משמעות הביטוי הוא שכדור הארץ זוכר. כלל המעשים שמתבצעים על פני כדור הארץ, טובים או רעים, נרשמים. בספר מצוין שהתפרסם ב-2009 בשם “מכונת הממים”, כותבת החוקרת, דנה בלקמור, כי אכן אנשים מעתיקים איכשהו התנהגויות, אפילו ללא מגע ישיר הכרוך בשיחה או חיקוי. בשנים האחרונות הולכת ומתעצמת התחושה כי אלימות ורוע מתפשטים כמחלה ממארת ותופסים מוטציות חדשות. כמו מחלה. הרשתות החברתיות הטומנות בחובן ברכות אינספור, מעבירות במהירות ובאופן בלתי אמצעי רוע ואלימות מסוגים חדשים ועדיין איננו יודעים כיצד להכיל את כל אותם סוגי רוע, או כיצד להתגונן מפניהם. כמו תופעות סוציולוגיות רבות אחרות, חלק מיכולת ההתמודדות היא תרבות. הציווי החברתי של מה מותר ומה אסור, מה מקובל ומה לא. כמו בכל מערך חברתי הפרטים מקשיבים למילים הנאמרות ע”י המנהיגים, אולם הם בעיקר מתבוננים במעשים. תגמול, או ענישה, על כל התנהגות והתנהגות וגם על מילים, מסמנים את הגבולות במדינות, בחברות, בבתי ספר – ובארגונים.

התעמרות ניהולית

בארגונים רבים בארץ קיימת עדין סלחנות בלתי נתפסת לאנשי עסקים, מנהיגים מובילים, אשר משיגים תוצאות עסקיות יוצאות מן הכלל. העמידה בתוצאות העסקיות גורמת להנהלה/מועצות מנהלים להעלים עין מאלימות בוטה, פסיבית או אגרסיבית, אשר אותה מפגינים מנהלים לא מעטים כלפי כפיפים ועמיתים. הרמת קול, שימוש במילים בוטות, הטחת עלבונות אישיים בפרהסיה, התעלמות מכוונת וגסות רוח מהווים שיגרה והמסר כלפי אילו הסופגים את ההתנהגות הפרועה נע בין: “אל תהיה ילד” ל: “הוא מביא 70% מהרווח החטיבתי, אז אפשר לסבול את זה שלפעמים הוא צועק”… קיימים מחקרים רבים העוסקים בהתנהגות מסוג זה היוצרת סביבת עבודה רעילה. תופעות הלוואי המידיות הן: היעדר מוטיבציה, נטישה, היעדר נאמנות, שיעור היעדרויות גבוה ואפילו סימפטומים פיזיים כגון לחץ דם, אולקוס, בעיות נשימה ובעיות לב. לחץ וחרדה הם גורמים שכיחים למחלות רבות ובארה”ב כבר היו תיקי תביעה בבתי משפט בגינם. ובכן, חבר חכם אמר לי פעם: “להניח שאנשים רציונליים-זה לא רציונלי”. בוודאות “השורות התחתונות” אכן משחקות תפקיד ראשי בטווח הקצר, אולם התנהגות בוטה ומשפילה מייצרת מיתוג מעסיק גרוע, מרחיקה טאלנט ופוגמת בסיכויי הארגון לתפקד לאורך זמן באפקטיביות הנדרשת, הכוללת שיתוף פעולה ועבודת צוות בסביבות מורכבות.

טיפ למשאבי אנוש:

תרבות ארגונית קיימת גם בהיעדר הגדרה, והיא באה לידי ביטוי במעשים קטנים ויומיומיים ובטיפול הארגון באותם מעשים. גם אם בארגון שלכם אין “פרויקט” הטמעת ערכים ותרבות ארגונית, הרי שתגובות ההנהלה לאירועים מסוג התעמרות מנהל בעבודה, מסמנות גבולות יותר מכל נאום הנישא בהרמות כוסית לחגים ובוודאי משפיעות יותר מפוסטרים ליד המעלית

גם למחשבים יש נשמה

ברשתות מסתובבים לא מעט סרטונים אשר צולמו במצלמות אבטחה בארגונים שונים. בכל סרטון קורה איזשהו אירוע בו מישהו, או משהו, מרגיזים עובד והוא מאבד שליטה ומבצע מעשה אלימות המצטלם באופן משעשע. מכונת קפה תקולה, מדפסת או מחשב סרבן, “זוכים” לבעיטות, אגרופים, יריקות ואפילו הצתה. הרס מוחלט. ברור כי המכנה המשותף לכל אותם אירועי חבלה הינו תחושה של תסכול – אבל זה ממש לא מצחיק. הרס של רכוש, ביודעין ובמתכוון, הינו אלימות. ונדליזם מהווה תוצר לוואי תרבותי הנגזר מרמת הסלחנות המערכתית. לא תמיד ההרס נעשה בעת התלהטות יצרים. ישנם לא מעט מקרים בהם מיילים חתרניים, חבלה במערכת המחשבים, הרס ריהוט וכד’, הינם מעשים מכוונים היטב הנעשים ע”י עובדים ממורמרים ומיועדים לפגוע. תגובתו הרשמית של הארגון להרס תכתיב את רמת האירוע הבא.

טיפ למשאבי אנוש:

בשנת 1820 אמר הפילוסוף הגרמני היינריך היינה: “במקום בו שורפים ספרים ישרפו גם אנשים” (והוא צדק כמובן….) רכוש איננו “משהו אחר”. בארגון בו מתקיימת סלחנות לחבלה ברכוש, תבוא הסלמה ותכיל סיטואציה של פגיעה פיסית באדם. ראינו את זה השנה בבתי החולים בלא מעט אירועים. לאנרגיית האלימות יש נטייה להביא את ה”אחיות” שלה למסיבה.

יאללה מכות

אלימות מכל סוג היא בדרך כלל, פועל היוצא מרצון לשלוט במשהו אשר אין לנו שליטה עליו. דוגמאות קיצוניות הן מזג האוויר או לחילופין אופיו של המנכ”ל. לפני כשנה נכחתי באירוע בו אחד הסמנכ”לים “עקף” עמית לעבודה וניסה “לגנוב” ממנו מנהלת מצטיינת, ללא תיאום. הסמנכ”ל אשר לחצרו ניסו לפרוץ, “חטף את הקריזה” ורץ למשרד עמיתו לעבודה על מנת “לסגור אתו חשבון”. הם נאבקו, פיזית, הטונים עלו מאד ומובן כי עוד באותו היום רחש הארגון כמרקחה. שני חברי הנהלה “הולכים מכות”. זה נגמר בבית חולים עם אף שבור, בבירור בלשכתו של המנכ”ל – ובסולחה כפויה. אף אחד לא פוטר, אבל הטעם המר נשאר במסדרונות חודשים ארוכים.

טיפ למשאבי אנוש:

הדילמה היא אובדן מנהלים מקצועיים טובים עקב מעידה בעידנא דריתחה, אבל היעדר אמירה ברורה של המנכ”ל בנוגע לאלימות פיזית, מזיזה את גבולות המותר והאסור בעוד טפח. גם אם ההחלטה היא להשאיר את הניצים בתפקידם, יש לתת את הדעת ולפעול מידית לכל הפחות בתקשור מוסבר של האירוע, כולל אזכור כללי ההתנהגות המכבדים את הארגון.

לאלימות מינית אין שום קשר למין

בארגון ישראלי מוביל פרסמו, לפני מספר חודשים, את מסד הערכים המחייב שלו. כל התהליכים הארגוניים הותאמו: גיוס, קידום, שיחות הערכה ומשוב. גוף התקשורת הפנים ארגונית עשה עבודה מצוינת. בכל חדרי הישיבות, ליד כל המעליות ועל כל תג עובד נכתבו הערכים המובילים. גם על המגשיות בחדר האוכל. אחד הערכים היה: “Respect for the Individual”.
באותו הזמן ממש, אירע באחת החטיבות מקרה חמור של הטרדה מינית. העובדת הגישה תלונה. התלונה טופלה כיאות, העובדת פוצתה, המנהל ננזף, הנזיפה הוכנסה לתיק האישי והפרשה האומללה הסתיימה. אולם עוד בטרם שקע האבק מעל לפרשה, קיבל אותו מנהל מטריד המלצה לקידום. הממונה עליו הסביר לכל אותם אשר הרימו גבה בנוגע לסמיכות האירועים, כי אותו מנהל מעד באופן חד פעמי, הוא מנהל עסקי מוצלח – והארגון לא יכול להרשות לעצמו לוותר עליו כמוביל. להלן מובאת סתירה, אמיתית או מדומה, בין טובת הארגון במישור העסקי לבין טובת הארגון במישור הערכים עליהם הצהיר. כמו בכל מקום אחר בעולם – ובארץ, ישנו איזשהו בלבול בנושא אלימות מינית, מעצם העיסוק במין. כאן המקום לשוב ולאזכר: לאלימות מינית אין שום קשר למין. זה עניין של כוח ושליטה. ארגונים המשדרים מסר כפול בנוגע למעמדם של אותם (או אותן) המטרידים מינית חברים לעבודה, ימצאו עצמם בבעיית מוסר כפול בעוד אינספור דוגמאות נעימות פחות, כמו למשל: חובת יושרה בדיווח והחלטות על טובות הנאה אישיות אל מול טובת הארגון. פרויקט ה-me too וחשיפת שלל ההטרדות המיניות בשלל ארגונים ומוסדות בכל העולם מביאה לדה-לגיטימציה חזקה אף יותר ועלולה לגרור לחרם צרכנים (קרה השנה מספר פעמים בארה”ב), ובוודאי לפגיעה קשה בשם ארגון אשר מנסה לטייח התנהגות לא נאותה בשם התוצאות העסקיות.

טיפ למשאבי אנוש:

יחסי מגדר הינם אחד הדברים המאוזנים והנפלאים ביותר שברא הטבע. הגוונת המשאב האנושי וניצול יתרון יחסי של אנשים שונים, תרבויות ושונות מגדרית, מוכחת מחקרית כתומכת בתוצאות עסקיות משופרות. לא תמיד ניתן למנוע אירועים של הטרדות מיניות אולם לארגון יש הרבה מאד יכולת לטפל באופן נחרץ באירועים כאילו, במידה וקרו ולשדר (במעשים ובמילים) כי אין מקום לסובלנות כלפי אותם מטרידים.

חיים ומוות ביד הלשון

סעיף נפרד, נחקר ומדאיג לאחרונה הינו עניין ה-Shaming ברשתות החברתיות. קיימות בפייסבוק למשל קבוצות שנאה. כן, כן, כך הן נקראות. נאה לרשתות כבלים, חברות סלולר ועוד. אין לי כמובן חיבה רבה לארגונים דורסניים שאינם מקיימים הבטחות, מזלזלים בלקוחות, כנותני שירות, או מרמים בחוזה מול הלקוח באותיות הקטנות. יחד עם זאת המילה שנאה היא מילה קשה אשר אין מקומה בחברה מתורבתת מעל לגלי האתר. השמצות של ארגונים-אנשים-מוצרים-אירועים מביאים למוות. רק בעת כתיבת שורות אלו, התפרסמו התאבדויות של אנשים אשר לא הצליחו להחזיק את הביוש ברשתות. ההתאבדויות, כפי הנראה נעשו על ידי אנשים אשר אכן ביצעו את המעשים המיוחסים לה, אולם מרובים המקרים בהם רכילות, לשון הרע והשמצות הם הכפשות גמורות שהורסות חיים שלמים של אנשים ומשפחות.

טיפ למשאבי אנוש:

מילים יכולות להרוג. להרוג מוניטין של חברה, קריירה של מנהל וחיים של איש מקצוע. מומלץ להטמיע תרבות של משנה זהירות בשימוש במלל וחשיבה חיובית, חמלה ופרגון. מעבר למקרים הקיצוניים זה באמת פשוט נעים יותר…

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

באחת ההרצאות על אלימות ששמעתי, תוארו רמות האנרגיה האלימה שבתוכה אנו חיים. הרמה הנמוכה ביותר כוללת: רצח, אונס, מלחמות ואירועי טרור. הרמה הבאה נמצאת סביבנו ברמה יומית: זלזול, ציניות, רכילות, בוטות, עלבונות קטנים או סתם רוע. לא נעים? לא נורא. אבל מחלחל… מעציב, מקטין, מוריד אותנו למטה ומעכיר את מצב הרוח ואת החיוניות.
הרמה בה אנחנו אמורים לחיות, הסביבה בה רובנו היינו מעוניינים לגדל את ילדנו היא: שמחה, אהבה, עזרה הדדית, עבודת צוות, רוחב לב, שותפות ופרגון. יש אלמנטים כאלו בחיינו, אצל מי יותר ואצל מי פחות, אבל באופן כללי – בחיים של כולנו היה נחמד לקבל מנות גדושות יותר ממרכיבים אלו. הרמה הבאה “לוקחת” אותנו למעלה: לימוד והוראה, טיפול וחמלה, אהבה הורית וריפוי, יצירתיות ותרומה “אחד מעבר” לקהילה או לזולת.

טיפ למשאבי אנוש:

כמי שחיים במדינה אלימה, שסועה ומסוכסכת, אשר הקיטוב בה מתחזק והמלחמה בה היא מציאות יומיומית, חובה עלינו כמנהלים ומנהלי משאבי אנוש, לקחת בכל בוקר תיבת צבעים ולצבוע את סביבת העבודה המידית שלנו בצבעים אשר יבהירו את השמיים מעל הפלנטה, לטובת האנושות בכללותה אולם בעיקר לטובתנו אנו כמדינה, כקהילה – וכעם.