" הבטחנו לקיים הבטחות"

מאמר מרתק של דפנה ברמלי גולן בגלובס שניל”י גולדפיין, משנה למנכ”ל קבוצת נירם גיתן NGG, לקחה בו חלק בנושא ארגונים שהולכים (או לא) את הדיבור שלהם (walk the talk) בנוגע לתפיסת העובד

הקורונה היא שעת המבחן של ארגונים, אומרת ניל”י גולדפיין, משנה למנכ”ל בקבוצת נירם גיתן NGG. “התפיסה של ‘הלקוח במרכז’ הגיעה במהלך השנים גם לשוק התעסוקה. נהיה ‘מאזן אימה’ בין מעסיקים למועסקים. עם כניסת דורות ה-Y וה-Z לשוק העבודה תפיסת העולם השתנתה. הדורות החדשים נאמנים לעצמם ומסתכלים בביקורתיות על הארגון, לעומת הדורות הקודמים שחונכו לעשות מה שמבקשים מהם.
“ארגונים התחלקו לשני סוגים: ארגונים ששפכו מיליונים על מיתוג מעסיק אבל כשהגיע המשבר לא דאגו לעובדים וניצלו את המצב הקיים כדי להיפטר מעובדים, התייחסו בחוסר אמון מוחלט לעובדים שעבדו מהבית, ניסו לשים מצלמות בבית ולקבל דיווח בכל שעה. הם פיטרו, הוציאו לחל”ת ועקבו אחר העובדים. העובדים בארגונים כאלה לא יכולים להתפטר עכשיו אבל התפתחה סוג של מרירות: כשאני אוכל, אני אעזוב ואני אדפוק אותם.
“הסוג השני של הארגונים היה אלה שעשו ימים כלילות כדי לא להוציא עובדים לחל”ת. הם לא רק דיברו על מיתוג מעסיק אלא בפועל שמו את העובד במרכז. ציידו את העובדים בעזרים לעבודה מהבית, שילמו על בייביסיטר, פינקו את עובדי הקפסולות, שלחו שוקולדים לעובדים בבידוד. גם אם לא הייתה ברירה אלא לפטר, הם עשו את זה יפה. ואנשים זוכרים את זה.
“מישהו אמר לי שהייטק בארץ זה לא קיבוץ, זה המכבסה של הקיבוץ. כולם יודעים ומדברים כל הזמן. אין צורך לקרוא בעיתון אם שווה לך לעבוד בלייבפרסון או באמדוקס. יש לכל הטאלנטים בארץ מפה מי הארגונים שחרטטו ופיזרו ססמאות וכשהגיע המשבר הראשון עשו הכול הפוך.
“לשוק העבודה יש זיכרון. עכשיו לא יעזור לשום חברה לשים מיליונים במיתוג מעסיק אם היא לא הוכיחה את עצמה במשבר. ולהפך, כשאתה אומר משהו אחד ועושה משהו אחר, זה נזק על נזק”.

למאמר המלא בגלובס לחצו