אחרי החגים יתחדש הכול: 4 טיפים להתחדשות

על חשבונות נפש והתחלות חדשות: עונת השנה מתחלפת עכשיו מקיץ דרך סתיו לחורף. ראש השנה הינו התחלה חדשה שנקבעה עבורנו לפני אלפי שנים. עשרת ימי תשובה נותנים את המסגרת החיצונית לחשבונות נפש. לנו נותר רק לעשות בכל אלה שימוש טקסי , לקבל החלטות חדשות, להכין תוכניות עבודה ולהתניע אותן בנחישות מיד אחרי החגים.

טקסים

בארץ ישראל של תקופת התנ”ך התקיימו אירועים חגיגיים סביב שלושה צירים מרכזיים: האדם הבודד (לידה בגרות נישואין מוות), הקהילה (היסטוריה וערכים) וחגים הקשורים לאדמה ולעונות השנה (זריעה , אסיף, קציר וכדומה)
כך גם בכל הדתות האחרות קיימת התייחסות רצינית ומוקפדת לטקסים, כולל התייחסות להיבטים פיסיים, סמליים של שינוי והתחדשות.
בעולם בהפרעה ניתן לראות זילות של טקסים , בדרך כלל כפועל יוצא של מרד בדת, בדת הממסדית הנתפסת כארכאית וכפייתית.
הבחירה שלא לציין אירועים חשובים בטקס הולכת, במידה רבה מאד, נגד טבע האדם.
בהיסטוריה של העם היהודי קיימים לא מעט סיפורים על הקושי של עם ישראל, בשלבי התפתחותו השונים, להכיל אירועים מופשטים, ורצונו להיאחז בגורמים פיסיים על מנת להבין ולהגדיר את עצמו כעם. “עם ככל העמים”. חטא העגל המתואר בספר שמות, לפני מתן תורה בהר סיני, או המלכת מלך בישראל המתוארת בשמואל א’, הקרבת קורבנות בבית המקדש, כל אילו מהווים צורך אנושי מובהק לאחוז במציאות פיסית על מנת להבין , או לחוות, תהליך רוחני.
גם בדתות הפגאניות הקדומות מלווים כל החגים בסממנים של אש, מים, דם וצמחים, אשר השימוש בהם נועד לחזק שלבים שונים בחיי הפרט, או הקהילה, או לחילופין לחגוג אירועים בטבע כגון חילופי עונות, אשר להם השפעה על איכות חיי המין האנושי.
אפילו בדתות אשר אינן עתירות סממנים פיסיים כגון בודהיזם , נעשה שימוש בקטורת, פרחים או פירות.
כך אנחנו. המין האנושי. מוגבל לחמשת חושיו וזקוק למסגרות, סמלים וטקסים על מנת לחיות בעולם הזה ולהוציא ממנו גם התפתחות נפשית או רוחנית.

מי הזיז את הגבינה שלי

קשה לנו להחליט על שינוי וקשה לנו עוד יותר לבצע אותו.
חברה טובה סיפרה לי פעם כי הצלחתה בהתמודדות עם נושא הדיאטה נובעת מהעובדה שתמיד כשהחליטה לפצוח בדיאטה התחילה אותה מיידית ולא “אחרי שבת”. אולם רוב החברים המספרים על חוויית התמודדות טובה עם הורדת משקל מייחסים את ההצלחה לאירוע משמעותי, טקסי, בחייהם כגון חתונה או לטקס כגון שקילה בפני קהל תומך.
אנו זקוקים לטקסים, זמנים סימבוליים, למסגרות או לאילוצים. בקורסים לקבלת החלטות לומדים כי הדבר הכי חשוב שיש לדעת הוא שכולנו שונאים לקבל החלטות ומקבלים אותן רק כשאין לנו ברירה ואנחנו עם “הגב לקיר”.
גם בעולם העסקי יש דברים שאנחנו שונאים לעשות, ועושים רק במסגרת טקסים או עיתוי על לוח השנה. לדוגמא: תוכניות עבודה, הכנת תקציב או תהליכי בקרת איכות.
רובינו חיים את השגרה, זזים ממנה רק כשאין לנו ברירה ובוחרים להתמודד עם מטלות קשות בדחייתן- עד לדקה התשעים או אפילו לזמן פציעות.
אפילו לנוח בשבת קשה לנו. הקרייריסטיים בינינו משלימים מטלות, אנשי המשפחה-שעות עם הילדים ורק אילו שנטלו על עצמם עול מלכות שמים סוגרים את המחשב מכניסת השבת ועד יציאתה.
בעולם בהפרעה כאשר רובינו עושים את המוטל עלינו במסגרות נתונות (ומלחיצות) וכאשר לרובינו אין מסגרות התומכות בשינויים פרסונאליים, מה אנחנו עושים???

אחרי החגים

דוחים.
לאחרי החגים.
רוב האנשים בארגונים עסקיים אינם שומרי תורה ומצוות, אולם בישראל, החל מאמצע אוגוסט, קיימת מין האטה כזו וסיסמה נזרקת לחלל האוויר טרם קבלת החלטה, בנוגע לפעילות כזו או אחרת, אשר איננה “השוטף”. “לא כדאי להתחיל כרגע. נחכה לאחרי החגים”. “אין טעם להתחיל ולהפסיק באמצע, נתניע אחרי החגים”. גם אם השנה, 2019, “אחרי החגים” נכנס עמוק לתוך הרבעון הרביעי. אחרי החגים מתחיל בנובמבר.
אולם, כאמור, אנשים וארגונים (המורכבים באופן מפתיע מ…אנשים) שונאים לקבל החלטות.
ואם יש אפשרות לדחות החלטות , השמחה גדולה. ניתן לקבל מורטוריום “חוקי” ולהישען על סוף הקיץ ותקופת החופשות על מנת שלא לקבל החלטות ארגוניות ואישיות נחוצות, אך קשות.
” דיאטה ? -אחרי החגים”, מנוי לחדר כושר? -אחרי החגים”
בארגונים שומעים: “קיצוצים אחרי החגים, הרי לא אנושי לפטר דווקא עכשיו” ,כניסה לתהליכי התייעלות? “אחרי החגים”, טרנספורמציה דיגיטלית? – “אחרי החגים” תהליכי הדרכה על המערכת החדשה? אחרי….

עוגנים של שינוי במערבולת הפרעה

מנהיגות עסקית של המאה ה21 מאופיינת בהכלת אי ודאות ושינוי מתמיד. כאוס הוא שם המשחק והגמישים שורדים. יחד עם זאת רוב המנהלים הטובים מקדשים טקסים קטנים המסייעים להם לשמור על שפיות. יש כאלה שמתחילים את הבוקר בקפה בבית קפה מסוים, יש כאלה שקוראים בכל ערב את העיתון ויש כאלה שחייבים ספורט גם אם הם בהונג קונג, בטיסת עסקים.
כך גם בחברות רבות מקודש טקס מחזור חיי התכנון. עם כל הכאוס והצורך להתאים את הארגון לשווקים משתנים, ריטואל הכנת תקציב ותוכניות עבודה שומר על אשליית השליטה ומסייע בשמירה על שפיות זמנית. התוכנית תהווה, ללא צל של ספק, בסיס לשינוי, אולם בעצם היותה תוכנית, היא מכריחה מנהלים לעצור, לחשוב, להרים עיניים מהשוטף ולהתארגן על העתיד- קרוב ורחוק.
הטקסים שומרים עלינו. בדת, במסורת ובארגון. הם מהווים עוגני ודאות ויציבות בעולם בהפרעה. הם מכריחים אותנו לעצור מהמרוץ המטורף ולהתבונן. הם שומרים עלינו יותר ממה שאנחנו שומרים עליהם.
בעבר הדת שמרה עלינו, בעולם העבודה יש ריטואלים ששומרים עלינו אולם נותרת השאלה מי שומר עלינו, האנשים המודרניים והעסוקים, בכל מה שקשור בנו, עצמינו?

“למי שאינו מאמין”

בין ראש השנה ליום הכיפורים, בעשרת ימי התשובה של המסורת היהודית , אנו אמורים לעשות חשבון נפש. בימים אילו, בין כסה לעשור, נחתמים גורלות לשנת העבודה הקרובה. אנו אמורים למרק חטאים, להתחיל התחלות חדשות ולהבטיח לעצמנו ולבורא עולם, כי השנה לא נרכל, לא נשקר, לא נבגוד ולא נעשה עוד כל מיני דברים שאסור.
כמה ימים לפני ראש השנה עדי ואני “גונבות” בבוקר שעה לקפה. עדי היא סמנכ”לית בחברה גדולה וימיה מאופיינים בריצות המטורפות בין מועצת המנהלים בחברה בה היא מועסקת ומועצת המנהלים הקטנים והתובעניים בבית. בכל פעם שאני פוגשת אותה היא נשבעת לי כי על מנת להירגע קצת ולאזן את עצמה היא מתכוונת לקחת שיעורי קדרות ולהביא לידי ביטוי את הצד היצירתי שלה. היא לא מתבדחת. היא רצינית. תחביב זה שנוסה על ידה בעבר גרם לה אושר צרוף וסייע לה להתמודד עם מכלול מתחים ההופך אותה בעיני לאישה ביונית. בכל פעם שהתחילה לקחת שיעורים קרה משהו שמנע ממנה להמשיך. אני אומרת לה שהיא מעולם לא באמת החליטה “ללכת על זה” כי היא לא מוכנה לתת לעצמה דין וחשבון על העובדה שהיא לא מוכנה להשקיע זמן וכסף במשהו שלא קשור באופן ישיר, בעבודתה או במשפחתה. אני מציעה לה למנף את אפקט “אחרי החגים”.
צריך ריטואל? צריך להחליט בזמנים קצובים? למה שלא לנצל את התרבות היהודית ולהפוך את החגים לזמן בו יש לקבל החלטות בנוגע לשינויים מהותיים , נדרשים? בסדר-נחכה לאחרי החגים, אולם עד שתבוא נקודת זמן זו ננצל את המומנטום לכתוב תוכניות עבודה, להתחייב להחלטות של עצמינו, להבטיח הבטחות ולעמוד בהם. אחרי החגים מגיע בסוף. מניסיון.

פחד ואהבה

הטבע האנושי מחייב טקסים. אנו זקוקים למהויות פיסיות מטבע בריאתנו. התרבות היהודית ולוח השנה שמים לנו על היומן זמן לחשבונות נפש וראש השנה להתחלות חדשות. הינה- יש גורם חיצוני אותו ניתן לרתום לשינוי והתחדשות. במישור האישי, במישור התעסוקה. להחליט. לתכנן תוכניות, להמתין ל”אחרי החגים” אבל אז- להוציא את ההחלטות מן הכוח אל הפועל .
השמאנים של מרכז אמריקה נוהגים לומר כי מתחת לכלל המורכבויות של מבנים קהילתיים ומערכות יחסים יש רק בחירה אחת, פשוטה: מוטיבציות של פחד (הימנעות) ומוטיבציות של אהבה (מעורבות)

בחירות טובות ונכונות באות מאהבה. מחשיבה חיובית. בחירות רעות באות מפחד, מהימנעות.

4 טיפים להתחדשות בעולם בהפרעה