מחאת הלהט"בים מהזווית הארגונית

צלם איתי כהן

מחאת קהילת הלהט”ב הפתיעה את כולם, כשגם ארגונים עסקיים, מהגדולים במשק הישראלי הביעו את תמיכתם הפומבית. ניל”י גולדפיין, שמכירה מקרוב את הארגונים הישראלים ואת המנהלים, לא הופתעה מהמהלך, כי “אחריות תאגידית” איננה כרוכה רק במתן תרומות לעמותות, או סיוע לאוכלוסייה במצוקה, אלא מעורבות בעיצוב פני החברה והקהילה

העולם הופך למורכב יותר ויותר ויכולת ארגונים להתמודד עם המורכבות היא, ובכן מורכבת. כאוס, VUCA, עולם בהפרעה הינם ביטויים “טרנדיים” בארגונים, אולם במילים פשוטות יותר ניתן לומר כי תחזיות אינן בנויות יותר ממספרים, עובדות או היסטוריה וניסיון קודם. העולם משתגע, אירועים דרמטיים קורים בקפיצות גדולות, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מואץ ועל כן אסטרטגיה, תכנון, חיזוי מגמות והשענות על ניסיונות העבר לצרכי עבודת מטה מסודרת כבר אינם מספקים.

מה שנדרש על מנת לשרוד, ואף לשגשג, היא נקודת מבט חדשנית, רעננה ופורצת דרך. התבוננות באותן עובדות ותרחישים שרואים כולם אולם דרך פריזמה שונה. נקודת מבט כזו באה מכיוון של צוותי הנהלה מעורבים מאד. מגוון של דעות, נקודות מבט ורעיונות שמגיעים משונות גדולה מאד בין חברי הצוות, והאינטראקציה ביניהם. נשים, גברים, מיעוטים, רוב, תרבויות שונות, גילאים שונים, ניסיון מקצועי ועוד.

ככל שהצוות מגוון יותר והכבוד לשונות עמוק יותר, כך תעלה היכולת של אותו צוות להתבונן במציאות נתונה, להפיק חשיבה שונה ולאפשר הסתכלות רעננה, שבתורה מביאה פתרונות חדשניים לאתגרים קיימים (שכולם רואים).

צילום: איתי כהן

מחאת הלהט”בים: הזווית הארגונית

בעולם המערבי ההולך ומתפתח, הולכת ומעמיקה ההבנה כי הקרב על הטאלנט הוא אמיתי והוא כאן והוא מורכב ממוטיבציות שונות של הדורות הצעירים, צרכים משתנים של חברות והיעדר הלימה בין גופי ידע והכשרה קיימים, לבין צרכי העתיד שהוא כבר כאן.

נטייה מינית אין לה ולא כלום עם יכולות עובדים, כישורים או בסיסי מוטיבציה. כוח אדם איכותי הוא מצרך נדרש שנמצא בחסר ותרבות ארגונית המאפשרת לכוח אדם איכותי, ללא הבדלי דת, מין, גזע ונטייה מינית לשגשג ולתרום, הולכת והופכת לגורם מבדל בין ארגונים מצליחים לכאלו שלא.

מעבר לעובדה שהשוק העסקי מתחיל להתעורר ולהבין כי “אחריות תאגידית” איננה כרוכה רק במתן תרומות לעמותות, או סיוע לאוכלוסייה במצוקה, אלא מעורבות בעיצוב פני החברה והקהילה, הרי שהוא מבין ומעכל ששונות חשובה. מאד.

הכשרת מטבחים לצורך העסקת חרדים, אולפן ללימוד עברית לצורך קליטת עליה מארצות זרות או קבלת נטיות מיניות כגורם לא רלוונטי לצרכי העסקה וקידום, מהווים נדבך נוסף בביטוי גיוון והכלה.

כן- נקבל לעבודה את האדם הנכון ביותר לקידום הפרויקט. כן נקבל בהבנה ובפתיחות את הבחירות שלו באורח חיים, בהעדפה מינית, או בכל דבר אחר. כי זווית הראייה שלו על בעיות קיימות היא שונה ומרעננת, כי השונות בין כולנו מגוונת חשיבה ומייצרת חדשנות וכן, כי פתיחות לזולת יוצרת תרבות של פתיחות בכלל. לעולם החדש, לתרבויות אחרות, לטכנולוגיה מאתגרת ולמקצועות חדשים.

מאזן האימה

מדינת ישראל היא מקרה אירוע מעניין גם מהיבט הזירה העולמית. מדינה מובילה בפיתוחים טכנולוגיים ואחרים, מדינה בה נמכרים ארגונים קטנים במחירי ענק כי יש להן רעיונות שלאחרים אין, מדינה בה החדשנות והרעננות אינם פרופורציונליים לגודל האוכלוסייה.

ההתגייסות הארגונית של עסקים, בעלי אינטרסים כלכליים, סביב אפליה בוטה של מיעוט יצרני מהווה הפגנת עמדה ברורה של כלכלה מודרנית. זוהי קריאה של אנשי המאה ה-21 למדינה שמתלבטת בין שמרנות לתעוזה. קריאה שהיא, עקרונית, למען שוויון וצדק, אולם היא מהווה  קריאה תרבותית, כלכלית, שניתן, במילים פשוטות, לתרגם באופן הבא: “ממשלה יקרה, מדינת ישראל מהווה פקטור חשוב ודומיננטי בשוק הגלובלי. אנו שחקן מרכזי בזירה – ולטובת הארץ הזו, על ממשלתה ואזרחיה, אנו רוצים להמשיך ולהיות שחקן מרכזי.”

אנו מדינה קטנה בשוק ואנו זקוקים לטאלנט. רב ומגוון. אנו זקוקים לידיים עובדות עבור הפריון, לחשיבה יצירתית, לטובת החדשנות – ולשיח מרובה זוויות, לצורך שמירת בידול במשק צפוף. תנו לנו את החופש לייצר פתיחות עבור השונה, כבוד לדיאלוג בין אנשים שחושבים אחרת או בוחרים באורח חיים אחר. לאנשים שההעדפות האישיות, או המיניות שלהם שונות, שדעתם הפוליטית, או הדתית שונה. כול זאת לא (רק) למען מילים נבובות של שוויון וצדק, אלא לתפארת מדינת ישראל.