מציאות בהפרעה – עידן הדחיפות | מאת רם יאולוס

טכנולוגיות שונות מופיעות בחיינו, בממשקים מרובים השכם והערב. המשותף לכולן הוא שהן מאיצות את קצב השינוי הגלובאלי ומשליכות על הרגלי החיים של כולנו. ארגון החפץ חיים אינו יכול עוד לנהוג לפי הכלל של: “מה שהיה הוא שיהיה”. מנהיגים עסקיים חייבים להפנים שהשינוי הוא רב ממדי, שארגון, כל ארגון באשר הוא, נמצא במערבולת של הפרעה, בין אם עוצמתה כבר מטלטלת אותו או שתטלטל אותו בטווח הזמן המידי.

טיסות ה-Low Cost הפכו, זה מכבר, לשגרה בחיינו. טיסות אלו מהוות חלק בלתי נפרד ממודל ההפרעה Disruption שתפס מקום מרכזי על הבמה המסחרית בעולם ושינה את הרגלי הצריכה של כולם.

חנות הספרים האינטרנטית- אמזון, שהפכה להיות הקמעונאית האינטרנטית המובילה בעולם, ממשיכה לדחוק החוצה מותגים היסטוריים ולשלוח ידיים לכל תחום אפשרי. בנקאות דיגיטלית גורמת לצמצום סניפי בנקים, תורים לרופא כבר מזמן אנחנו קובעים באינטרנט, ניתוחים מרחוק כבר מבוצעים כמעשה שגרה ואנו מקבלים שירות מנותני שירות רובוטיים כמעט מכל חברה אליה נתקשר.

טכנולוגיות שונות מופיעות בחיינו, בממשקים מרובים השכם והערב. המשותף לכולן הוא שהן מאיצות את קצב השינוי הגלובאלי ומשליכות על הרגלי החיים של כולנו.

הרגלים ותרבות משתנים

הילדים לא יוצאים מהבית, חברים מבקרים פחות והילדים מבקרים בבתיהם של אחרים בצורה מופחתת. באמת בשביל מה? הרי אפשר לצייץ, להתכתב בווטס אפ, להעלות תמונות באינסטגראם ובעיקר לשחק משחקי מחשב ביחד, בחברותא,  כשכל אחד ספון בביתו.

הורים מוצאים את עצמם נאבקים לשמר הרגלי חיים סבירים, לדעתם, לילדים שלהם, אבל רובם מתייאשים ונכנעים לשינוי ולעיתים גם מאמצים הסברים למה בעצם זה טוב.

העובדים רוצים גמישות. הם לא רוצים להגיע ב 9:00 בבוקר לעבודה, שלא לדבר חס ושלום על מוקדם יותר, הם גם לא רוצים לעבוד 9 שעות עם הפסקה של חצי שעה, הם רוצים גמישות. אף אחד אינו מעונין לבלות שעות על הכבישים כדי להגיע למקום העבודה, הפיזי.

חוץ מחברי כנסת כאלו ואחרים אף אחד לא באמת רוצה את מנגנוני העבודה הנהוגים, הלקוחים מהעבר ואינם מתאימים כלל לחיים של היום.

אזרחים במדינות שונות, כמו אזרחי אפריקה, הודו וסין, מדינות בהן מעולם לא הייתה בהן תשתית תקשורת לטלפון וטלוויזיה, מסתובבים עם מכשירים סלולריים וצופים בטלוויזיה באמצעות לוויינים, גולשים וקונים באינטרנט. כל אחד יכול לקנות כל דבר וגם למכור כל דבר באמצעות אתרי המסחר.

תפקידים נעלמים

הדלפקים בשדות התעופה הולכים ונעלמים, במקומם עושים רישום לטיסה באינטרנט או באוטומטים המוצבים בכל מקום. אפילו בידוק בטחוני ודלפקי ההגירה הולכים ומוחלפים  באוטומטים.

הקופאית בסופר נעלמה והוחלפה בקופה לשירות עצמי.

סוכן הנסיעות המסורתי, זה שכולנו היינו תלויים בו לארגון טיסות, מלונות ומכונית שכורה לטיול שלנו, נאבק על פרנסתו ומנסה להמציא עצמו מחדש, כיועץ ומארגן טיולים, פשוט כי ארגון החופשה הפך נגיש וזמין: מלונות, טיסות ורכב, כמו גם כל אטרקציה בה נחפוץ לבקר, זמינים היום לצריכה ישירה. תחנות המוניות כבר נעלמו, מי צריך אותן כשפשוט נכנסים לGett?! הקופאים בחניונים, מי זוכר שהיו כאלו?

אף תפקיד אינו מובטח, בכל נקודת זמן טכנולוגיות מייתרות תפקידים.

מה זה עושה לאוכלוסיות שלימות של עובדים? איפה משרדי הממשלה האחראיים וארגוני העובדים? האם הם דואגים לכל אלה שהפכו להיות “דור המדבר” בשינוי הטכנולוגי?

ארגונים משתנים לחלוטין

עסקים מבצעים השקעות מטורפות במיחשוב, לא תמיד במודעות מלאה לתוצאה הרצויה, או לזו שתושג. כולם רוצים יכולת דיגיטלית, למכור באינטרנט, לנהל אתרי מסחר כל פעולה שניתן להעביר לשירות עצמי, כל מה שניתן למחשב- ימוחשב

מה קורה לעובדים? מה קורה לנציגת השירות במוקד הטלפוני שהפכה להיות בוט, אלגוריתם בינה מלאכותית ומערכת ניהול ידע? האם להוציא שירותים למיקור חוץ, או אולי להשקיע במיחשוב? מה יהיו התפקידים שיעברו שינוי, אילו תפקידים נדרשים מחר? מה קיים כבר ורק נדרש לעשות לו הסבה או שדרוג ומה פשוט ייעלם?

ארגונים מאוימים

עקב הכאוס השורר, השינויים הפתאומיים שאנו נתקלים בהם בכל מקום, הגלובליזציה המואצת והתחרות שמשנה את פניה, בכל השווקים, ארגונים מאוימים. מי המתחרים שלי? אלו שתמיד חשבתי? אולי יופיע מישהו חדש? האם יש מישהו שמפתח מודל חליפי שעלול להוציא אותי מהתחרות? איך נדע מה יקרה? איך נתכנן?

אף אחד אינו בטוח

הארגון הוותיק שאין לו מושג שברגעים אלו יוצא מוצר חדשני השומט את הקרקע מתחת מודל העסקי עליו הוא מבוסס, החברה שזה עתה השיקה מוצר חדש הגורם להתלהבות רבה  ומעניין משקיעים, אולם בעוד זמן קצר יוציא מישהו אחר משהו המבטל את המבטל ומפריע למפריע…

העובדים- שאין להם מושג לאן כל זה לוקח אותם ומה יקרה איתם בעתיד הקרוב…

הממשלה- ונבחרי הציבור שעסוקים בעיקר בעצמם ואינם משכילים לבחון מדיניות כלכלית לטווח ארוך…

ארגוני העובדים, שכל שיטות העבודה שלהם אינן רלוונטיות למצב החדש. מה זה משנה אם יש התאגדות או אין התאגדות כשארגונים משתנים כל הזמן- ונעלמים, כשמקצועות הופכים מיותרים במהירות,..

כיצד מתכננים, פרטים, ארגונים- ושווקים, בסיסי כוח חדשים, רלוונטיים?

לאן כל זה לוקח אותנו -ומה נכון לעשות?

ארגון החפץ חיים אינו יכול עוד לנהוג לפי הכלל  של: “מה שהיה הוא שיהיה”. מנהיגים עסקיים חייבים להפנים שהשינוי הוא רב ממדי, שארגון, כל ארגון באשר הוא, נמצא במערבולת של הפרעה, בין אם עוצמתה כבר מטלטלת אותו או שתטלטל אותו בטווח הזמן המידי.
מנהיגים אחראיים המעוניינים בהישרדות הארגון , או השוק בכללותו מחויבים לפעול לשינוי מהותי.

כיום בכל סוגי הארגונים- ואף במדינות, מחויב שינוי מהותי בכלל הפרמטרים: אסטרטגיה, תרבות , תשתיות, טכנולוגיה, תמהיל הון אנושי מגוון היא חייבת לאמץ את גישת ה- SOU -Sense of Urgency ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.