האם עולם התעסוקה שייך לטאלנטים צעירים?

ניל”י גולדפיין, שותפה בקבוצת נירם גיתן NGG

לפי נתוני שירות התעסוקה, כרבע מבני ה-50 שפוטרו מעבודתם, לא יצליחו למצוא עבודה במשך שנתיים לאחר מכן. ניל”י גולדפיין, מנהלת שותפה בקבוצת נירם גיתן, ובעלת ניסיון רב בעולם מש”א, חושבת שהמגייסים עושים טעות כשהם מוותרים על טאלנטים בוגרים ומנוסים

לפני מספר שנים נפל לידי ספר מיוחד במינו שנקרא “מלחמת האדם הזקן” (הוצאת ינשוף). בהיותו נמנה על הז’אנר של פנטזיה ומדע בדיוני, לא נהיר לי כמה שמעו עליו. הספר מתאר עולם דמיוני בו כדור הארץ הוא רק התיישבות אחת, מיני רבות, בגלקסיה. הוא עדיין מהווה את “עולם הבית” של הגזע האנושי, אולם קיימים כוכבים מיושבים רבים אחרים. האנושות מחזיקה צבא שמגייס אך ורק אנשים (טאלנטים) בני 70 ומעלה. מדוע? בלי לעשות ספוילר לספר מצוין זה, התשובה הפשטנית היא: מכיוון שהמציאות הגלקטית הינה כה מורכבת.

בעולם ההוא, הדמיוני, המלחמות עם גזעים אחרים על שליטה במרחבי המחיה
הנדרשים לאנושות לצרכי קיום הינה כה מתוחכמת, שאי אפשר בכלל להתחיל להתמודד עם האתגר ללא ניסיון, פרספקטיבה ושיקול הדעת של אנשים מבוגרים מאוד.

ובחזרה לעולם שלנו. הקלישאה אומרת ש”העולם שייך לצעירים”. ואולי זה בכלל לא קלישאה, אלא האמת העצובה. כי לפי הנתונים שפורסמו בפברואר 2017 על-ידי שירות התעסוקה: 65% מבני 50 ומעלה לא מוצאים עבודה עד סוף התקופה שבה הם מקבלים דמי אבטלה, וכרבע מהם לא יצליחו למצוא עבודה במשך שנתיים אחרי שפוטרו.

“מלחמת האדם הזקן” (הוצאת ינשוף)

גיוון טאלנטים ונקודות מבט

המגייסים מחפשים טאלנטים צעירים ורעבים ומוותרים בקלות רבה מדי על הבוגרים והמנוסים. טעות. עולם התעסוקה אינו שייך לאוכלוסייה כזו או אחרת. העולם המודרני, המורכב והמשתנה, כמו באותה גלקסיה בספר “מלחמת האדם הזקן” שייך לתמהיל מאוזן. יציבות וזרימה, תעוזה ושיקול דעת, חשיבה יצירתית ומובנות. ככל שצוותי העבודה מעורבים ומגוונים יותר, כך התוצאות העסקיות טובות יותר. מדובר במגדר, בתרבויות, במקצועות שונים וגם בקבוצות גיל שונות.

גיל 50 הוא הגיל שבו אפשר וצריך להתחיל. משהו אחר. משהו חדש. משהו שצעירים בני 20, 30 ו-40 לא יכולים ולא יודעים.

קיימים כל-כך הרבה יתרונות ברורים לבני החמישים פלוס. הילדים שלהם כבר יצאו מהבית, יש להם הרבה יותר זמן פנוי, המשכנתא שלהם שולמה והם פחות בלחץ, הם הורגלו לעבוד ורוצים לעבוד (מה שלא תמיד ניתן להגיד על המילניאלס) והם לוקחים את החיים (ואת אתגרי העבודה) בפרופורציה. ככל שיתרבו הארגונים שישכילו להבין את מרבץ הטאלנט הרב-דורי כך תתחזק הכלכלה הישראלית וכולנו נשלם פחות מחירים על מנהלים ואנשי מפתח “קפצנים” וחסרי ניסיון.

עוד מאמרים מעניינים:

זה באחריותכם: מנהלים ומש”א אחראיים על שביעות רצון העובדים

מילניאלס: כיצד נראים ילדי דור המילניום בעיני עצמם ובעיני המנהלים בארגונים?

כתוב את הכותרת כאן